הלכה: הַתּוֹקֵעַ לַחֲבֵירוֹ נוֹתֵן לוֹ סֶלַע. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה אֲפִילוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל כול'. תַּנֵּי רַב קַרְנִי. לַבְּעִיטָה אַחַת. לָרְכוּבָה שָׁלֹשׁ. לַסקלונקית חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה. חַד אָמַר בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. הַמְבַייֵשׁ אֶת הַזָּקֵן נוֹתֵן לוֹ דְמֵי בוֹשְׁתּוֹ מֻשְׁלַם. חַד בַּר נַשׁ אִיקְפַּד לְרִבִּי יוּדָה בַּר חֲנִינָה. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רֵישׁ לָקִישׁ וּקְנָסֵיהּ לִטְרָא דִדְהַב.
Pnei Moshe (non traduit)
המבייש את הזקן. תלמיד חכם:
משלם. כלומר שנותן לו דמי בושתו השלם לפי כבודו ולא דמי לבשת של שארי אנשים וכמו דמסיק דהוי ליטרא דדהב וגרסי' להאי בפ''ד דכתובות הלכה ח':
לסקלונקת. מלשון סקילה הוא שסוקלו באבנים ועפרו בעפר. ורש''י ז''ל בפ' המניח דף כ''ז ע''ב גבי הא דאמרו התם לרכובה שלש ולבעיטה חמש ולסנוקרת י''ג וכן הוא גי' הרי''ף ז''ל הכא לסנוקרת פי' סנוקרת אוכף של חמור שהכהו בו:
חד. מדרבנן אמר בשם ר''ל:
לרכובה. שבעטו בארכבותיו לחבירו שלש סלעים:
אחת. סלע אחת כך היה קצבת החכמים בקנסות האלו:
גמ' לבעיט'. להכאה שבועט בו ברגליו:
משנה: הַתּוֹקֵעַ לַחֲבֵירוֹ נוֹתֵן לוֹ סֶלַע. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי מְנָה. סְתָרוֹ נוֹתֵן לוֹ מָאתַיִם זוּז לְאַחַר יָדוֹ נוֹתֵן לוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. צָרַם בְּאָזְנוֹ תָּלַשׁ בְּשַׂעֲרוֹ רָקַק וְהִגִּיעַ בּוֹ הָרוֹק הֶעֱבִיר טַלִּיתוֹ מִמֶּנּוּ פָּרַע רֹאשָׁהּ שֶׁל אִשָּׁה נוֹתֵן אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז וְהַכֹּל לְפִי כְבוֹדוֹ. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה 36b אֲפִילוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל רוֹאִין אוֹתָן כְּאִילּוּ הֵן בְּנֵי חוֹרִין שֶׁיָּֽרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶן שֶׁהֵן בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁפָּרַע רֹאשָׁהּ שֶׁל אִשָּׁה וּבָאת לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה וְחִייְבוֹ לִיתֵּן לָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. אָמַר לוֹ רִבִּי תֵּן לִי זְמָן וְנָתַן לוֹ. שִׁימְּרָהּ עוֹמֶדֶת עַל פֶּתַח חֲצֵירָהּ וְשִׁיבֵּר אֶת הַפַּךְ בְּפָנֶיהָ וּבוֹ כְאִיסָּר שֶׁמֶן גִּילַּת אֶת רֹאשָׁהּ וְהָֽיְתָה מְטַפַּחַת וּמַנַּחַת עַל רֹאשָׁהּ וְהֶעֱמִיד לָהּ עֵדִים וּבָא לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה אָמַר לוֹ לָזֶה אֲנִי נוֹתֵן אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. אָמַר לוֹ לֹא אָמַרְתָּ כְּלוּם שֶׁהַחוֹבֵל בְּעַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי פָּטוּר וַאֲחֵרִים שֶׁחָֽבְלוּ בוֹ חַייָבִים. הַקּוֹצֵץ אֶת נְטִיעוֹתָיו עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי פָּטוּר וַאֲחֵרִים שֶׁקִצְּצוּ אֶת נְטִיעוֹתָיו חַייָבִים.
Pnei Moshe (non traduit)
עד שיבקש ממנו. ויפייסו:
מתני' אע''פ שהוא נותן לו. דמי בשתו אינו נמחל לו צערו שדואג על מה שביישו:
שנאמר ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא. ויתפלל בעדך וחיה צריך אתה שתפייסו בדברים שיתפלל בעדך ואז וחיה:
שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים. נתפייס מיד והתפלל עבורו:
תן לי זמן ונתן לו. דלבשת דלא חסריה ממונא יהבינן ליה זמן ב''ד אבל לנזקין דחסריה ממונא לא יהבינן זמן:
שימרה. המתין וארב לה עד שראה אותה עומדת על פתח חצירה:
ובו כאיסר שמן. שלא היה בו אלא שמן שיעור הקנוי באיסר:
לזו אני נותן ד' מאות זוז. שעל כאיסר שמן זלזלה בעצמה לגלות ראשה ומראה היא שאינה מקפדת על הבשת:
והיתה מטפחת. בידה את השמן ומנחת ידה לסוך על ראשה:
פטור. דלא שייך ביה צד חיוב מה שהוא עושה לעצמו אחרים שעשו כן חייבין:
אע''פ שאינו רשאי. לקצוץ נטיעותיו דאיכא משום בל תשחית:
אע''פ שאינו רשאי. דאסור הוא לצעורי נפשיה:
רָקַק וְהִגִּיעַ בּוֹ הָרוֹק. עַד הֵיכַן הִגִּיעַ בּוֹ הָרוֹק. עַד גּוּפוֹ עַד כֵּלָיו. אֶלָּא רָקַק וְלֹא הִגִּיעַ בּוֹ הָרוֹק מָהוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא אָֽמְרָה. הַמְבַייֵשׁ אֶת חֲבֵירוֹ בִּדְבָרִים פָּטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
עד גופו עד כליו. או הגיע לגופו או אפי' עד בגדיו:
ולא הגיע בו הרוק. כלל אלא עבר מכנגד פניו מהו. ולא איפשיטא ולקולא:
הדא אמרה המבייש את חבירו בדברים. שהרי בשלא הגיע בו הרוק כלל כמביישו בדברים הוא ופטור מדמי בשת דבעיא דלא איפשיטא היא:
גמ' תני. בתוספתא פ''ט:
ונתן לך רחמים ורחמך והרבך. דכפל דברים הן והלכך דריש לה הכי ונתן לך רחמים שיתן בלבך מדת הרחמים על אחרים ואז ורחמך וסימן זה יהא בידך ומייתי לה הכא לראיה שלא יהא אכזרי ואפילו נגד זה שהרע לך וחטא לפניך אם הוא מפייס אותך צריך שתרחם ותמחול לו:
ישור על אנשים. במענה אליהוא ולעיל מניה כתיב יעתר אל אלוה וירצהו וגו' וישב לאנוש צדקתו. הכוונה אם למקום הוא חטא יעתר אל אלוה וירצהו וירא פניו בתרועה בהכנעה אשר מכניע עצמו. ואם לאנוש היא חטא וישב לאנוש צדקתו ישוב לו כפי צדקתו של זה ויפייסו ואם לא קיבל ממנו ישור על אנשים יעשה שורות וכו':
ואם עשה כן מה כתיב תמן. בתריה דקרא ישור על אנשים:
פדה נפשו מעבור בשחת. וזה קאי ארישיה דקרא דלעיל יעתר אל אלוה וירצהו ויפדה נפשו מעבור בשחת. וחיתו באור תראה. אסיפא דקרא לעיל אם לאנוש חטא וכו' ויפייסהו ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי ואז חיתו באור תראה:
הדא דתימר. שצריך זה שיקבל פיוס וימחול לו בשלא הוציא עליו שם רע וכו':
אין לו מחילה עולמית. ואין צריך שימחול לו:
תַּנֵּי רִבִּי אַבָּהוּ קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. הוֹרַגְתָּה שׁוֹרִי קָצָצְתָּה נְטִיעוֹתַיי. וַהֲלָהּ אוֹמֵר. אֵינִי יוֹדֵעַ. חַייָב. אָמַר לוֹ. הֵן תַּנִּיתָהּ אִילֵּין לְמַקְרִילוֹת לִמְקַבִּילוֹת. אָמַר לֵיהּ. אֲנָא הוּא דְטָעִית וְאִינּוּן דַּמְרִין כֵּן. מֵעִידִין אָנוּ אִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהָרַג שׁוֹר פְּלוֹנִי. וַהֲלָהּ אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ. חַייָב. [אָמַר. הָא אֲמִירָה.]
Pnei Moshe (non traduit)
הן תניתה אילין. מהיכן ולפני מי למדת דברים הללו:
למקרילות למקבילות. ל' גנאי הוא ומלשון מקור ומקבת דתנן בכלים בפרק כ''ט יד המקור יד המקבת וכדאמרינן בפרק מומין אלו בבכורות המקבן ושראשו שוקע שדומה ראשו למקבת שבולט לחוץ וכן בערפו מאחריו או שאינו בולט מאחורו כלל ודומה כמי שהוא מחוסר חתיכה וכלומר לפני עקומי הדעת ומחוסרי ראש למדת דין זה דמהיכי תיתי יתחייב כשזה תובעו והוא משיבו איני יודע:
אנא הוא דטעית. אני הוא שטעיתי בדברי שלא פירשתי דהתביעה על פי עדים היתה אבל אינון רבותי שלמדתי לפניהם אמרין כן דמיירי שהעדים היו מעידין עליו שזה פלוני הרג שור פלוני אבל לא היו יודעין של מי הוא ואח''כ בא זה ואמר שורי הוא זה שהרגת והלה אומר איני יודע חייב שהרי יש עדים שהעידו שעכ''פ הרג איזה שור:
משנה: אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ אֵינוֹ נִמְחָל לוֹ עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא. וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהֵא הַמּוֹחֵל אַכְזָרִי שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
עד שיבקש ממנו. ויפייסו:
מתני' אע''פ שהוא נותן לו. דמי בשתו אינו נמחל לו צערו שדואג על מה שביישו:
שנאמר ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא. ויתפלל בעדך וחיה צריך אתה שתפייסו בדברים שיתפלל בעדך ואז וחיה:
שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים. נתפייס מיד והתפלל עבורו:
תן לי זמן ונתן לו. דלבשת דלא חסריה ממונא יהבינן ליה זמן ב''ד אבל לנזקין דחסריה ממונא לא יהבינן זמן:
שימרה. המתין וארב לה עד שראה אותה עומדת על פתח חצירה:
ובו כאיסר שמן. שלא היה בו אלא שמן שיעור הקנוי באיסר:
לזו אני נותן ד' מאות זוז. שעל כאיסר שמן זלזלה בעצמה לגלות ראשה ומראה היא שאינה מקפדת על הבשת:
והיתה מטפחת. בידה את השמן ומנחת ידה לסוך על ראשה:
פטור. דלא שייך ביה צד חיוב מה שהוא עושה לעצמו אחרים שעשו כן חייבין:
אע''פ שאינו רשאי. לקצוץ נטיעותיו דאיכא משום בל תשחית:
אע''פ שאינו רשאי. דאסור הוא לצעורי נפשיה:
הלכה: אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ כול'. [וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּרֵיעֵי אִיּוֹב וְעַתָּה קְחוּ לָכֶם שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵלִים וגו' וַיֵּלְכוּ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיַּעֲשׂוּ וגו' וּבְסוֹף הָעִנְייָן מַהוּא אוֹמֵר וַי֨י שָׁב אֶת שְׁבוּת אִיּוֹב אֵימָתִיי בְּהִתְפַּלְּלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ וגו' וַיּוֹסֵף י֨י אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה.]
Pnei Moshe (non traduit)
המבייש את הזקן. תלמיד חכם:
משלם. כלומר שנותן לו דמי בושתו השלם לפי כבודו ולא דמי לבשת של שארי אנשים וכמו דמסיק דהוי ליטרא דדהב וגרסי' להאי בפ''ד דכתובות הלכה ח':
לסקלונקת. מלשון סקילה הוא שסוקלו באבנים ועפרו בעפר. ורש''י ז''ל בפ' המניח דף כ''ז ע''ב גבי הא דאמרו התם לרכובה שלש ולבעיטה חמש ולסנוקרת י''ג וכן הוא גי' הרי''ף ז''ל הכא לסנוקרת פי' סנוקרת אוכף של חמור שהכהו בו:
חד. מדרבנן אמר בשם ר''ל:
לרכובה. שבעטו בארכבותיו לחבירו שלש סלעים:
אחת. סלע אחת כך היה קצבת החכמים בקנסות האלו:
גמ' לבעיט'. להכאה שבועט בו ברגליו:
תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבָּן גַּמְלִיאֵל. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וגו'. סֵימָן זֶה יְהֵא בְיָדָךְ. כָּל זְמַן שֶׁאַתְּ רַחֲמָן הַמָּקוֹם מְרַחֵם עָלֶיךָ. אֵינְךָ מְרַחֵם אֵין הַמָּקוֹם מְרַחֵם לָךְ. רַב אָמַר. אָדָם שֶׁסָּרַח לַחֲבֵירוֹ וּבִיקֵּשׁ מִמֶּנּוּ וְלֹא קִיבְּלוֹ יַעֲשֶׂה שׁוּרַת בְּנֵי אָדָם וִיפַייְסֶנּוּ. דִּכְתִיב יָשׁוֹר עַל אֲנָשִׁים וגו'. וְאִם עָשָׂה כֵן מַה כָתוּב תַּמָּן. פָּדָה מִשְּׁאוֹל נַפְשׁוֹ מֵעֲבוֹר בַּשַּׁחַת וגו'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא דְתֵימַר שֶׁלֹּא הוֹצִיא לוֹ שֵׁם רַע. אֲבָל הוֹצִיא לוֹ שֵׁם רַע אֵין לוֹ מְחִילָה עוֹלָמִית.
Pnei Moshe (non traduit)
עד גופו עד כליו. או הגיע לגופו או אפי' עד בגדיו:
ולא הגיע בו הרוק. כלל אלא עבר מכנגד פניו מהו. ולא איפשיטא ולקולא:
הדא אמרה המבייש את חבירו בדברים. שהרי בשלא הגיע בו הרוק כלל כמביישו בדברים הוא ופטור מדמי בשת דבעיא דלא איפשיטא היא:
גמ' תני. בתוספתא פ''ט:
ונתן לך רחמים ורחמך והרבך. דכפל דברים הן והלכך דריש לה הכי ונתן לך רחמים שיתן בלבך מדת הרחמים על אחרים ואז ורחמך וסימן זה יהא בידך ומייתי לה הכא לראיה שלא יהא אכזרי ואפילו נגד זה שהרע לך וחטא לפניך אם הוא מפייס אותך צריך שתרחם ותמחול לו:
ישור על אנשים. במענה אליהוא ולעיל מניה כתיב יעתר אל אלוה וירצהו וגו' וישב לאנוש צדקתו. הכוונה אם למקום הוא חטא יעתר אל אלוה וירצהו וירא פניו בתרועה בהכנעה אשר מכניע עצמו. ואם לאנוש היא חטא וישב לאנוש צדקתו ישוב לו כפי צדקתו של זה ויפייסו ואם לא קיבל ממנו ישור על אנשים יעשה שורות וכו':
ואם עשה כן מה כתיב תמן. בתריה דקרא ישור על אנשים:
פדה נפשו מעבור בשחת. וזה קאי ארישיה דקרא דלעיל יעתר אל אלוה וירצהו ויפדה נפשו מעבור בשחת. וחיתו באור תראה. אסיפא דקרא לעיל אם לאנוש חטא וכו' ויפייסהו ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי ואז חיתו באור תראה:
הדא דתימר. שצריך זה שיקבל פיוס וימחול לו בשלא הוציא עליו שם רע וכו':
אין לו מחילה עולמית. ואין צריך שימחול לו:
הלכה: הָאוֹמֵר סַמֵּא אֵת עֵינִי קְטַע אֶת יָדִי כול'. הָאוֹמֵר. סַמֵּא עֵינִי שֶׁמַּזִּיקַתְנִי. קְטַע יָדִי שֶׁמַּזִּיקַתְנִי. חַייָב. עַל מְנָת לִפְטוֹר. חַייָב. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. בָּהֵן שֶׁהוּא כְלָאו מַתְנִיתָא. אֲבָל בָּהֵן שֶׁהוּא כְהֵן פָּטוּר. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. בָּהֵן שֶׁהוּא כְהֵן הִיא מַתְנִיתָא. אֲבַל בָּהֵן שֶׁהוּא כְלָאו חַייָב. מִילְּתֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ אָֽמְרָה שֶׁשָּׁמִין לַקְּרוֹבִין בּוֹשֶׁת. תַּנֵּי. יִשְׂרָאֵל שֶׁאַנְּסוֹהוּ גוֹיִם וְנָֽטְלוּ מִמֶּנּוּ מָמוֹן חֲבֵירוֹ בְּפָנָיו פָּטוּר. נָטַל וְנָתַן בְּיַד חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁאָֽמְרוּ לוֹ מָמוֹן סְתָם. אֲבָל מָמוֹן פְּלוֹנִי אֲפִילוּ נָטַל וְנָתַן בְּיַד פָּטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
הדרן עלך פרק החובל
אבל. אמרו בפירוש תן לנו ממון פלוני שהן בידך ונראין הדברים שלא באו עליו אלא בשביל ממונו של חבירו אפילו נטל ונתן ביד פטור:
ממון סתם. אנסוהו ואמרו לו תן לנו ממון ולא באו על עסקי ממון של חבירו:
נטל ונתן להם. דעשה מעשה בידים חייב דמציל עצמו בממון חבירו הוא:
ונטלו ממנו ממון חבירו בפניו. כלומר שלא מסר להן בידו אלא בפניו הוא דנטלו אבל הוא לא עשה כלום פטור:
שאנסוהו עכו''ם ליתן ממון חבירו. שהיו מופקדים אצלו:
תני. בתוספתא סוף פ' הנזכר:
מילתיה דר''ל אמר ששמין לקרובים בושת. כלומר ר''ל לא ס''ל דהטעם משום פגם משפחה הוי שהרי אפשר לשום הבושת שיש להן בשביל זה ואותן הדמים יתן להם אבל עיקר הטעם משום צער גופו הוא ובדמי הצער אנן קאמרינן דלעולם אין אדם מוחל על צער גופו ואפילו אמר הן בניחותא חייב:
ור''ל אמר בהין שהיא בהין היא מתניתא. כלומר אפילו בהן שהוא משתמע להן ממש כגון שאמר בניחותא אפ''ה ברישא דנזקי גופו הוי חייב אבל בהן שהוא משתמע ואפשר לפרשו בלאו שאמרו בדרך תימה חייב אפילו בסיפא דהוי נזקי ממונו שהרי בדרך תימה אמר הן וכי תפטור אתה ולא תשלם כלום וא''כ לא היה לו לזה לעשות כזה:
מילתיה דר' לעזר. טעמיה דר''א הוא משום דס''ל מה דמחייב במתני' בנזקי גופו אפילו בע''מ לפטור משום פגם משפחה הוא שבושת הוא להם שיהא נראה מחוסר אבר אבל לא משום צער גופו והילכך כשנראה מדבריו דמוחל הוא על צער גופו דאמר הן בניחותא פטור כ''א היכא דמשתמע האי הן אלאו חוששין אנו לפגם משפח' אבל בלאו הכי לא:
אבל בהין שהוא כהין. שמשמעותו לפרשו על הן ממש כגון שאמר בניחותא פטור אפי' ברישא דהרי הן ממש קאמר:
בהן שהוא בלאו מתניתא. מתני' דמחלק בין רישא לסיפא מיירי בהן שהוא מתפרש שכוונתו בלאו הוא וכלומר שאמר על ששאלו ע''מ לפטור הן בדרך תימה ובלשון שאפשר לפרשו על לאו והלכך ברישא דנזקי גופא הוא מפרשי' כוונתו על לאו וחייב ובסיפא דנזקי ממונו הוא מפרשינן כוונתו על הן ממש ופטור:
גמ' האומר סמא עיני שמזיקתני. הכי תני לה בתוספתא פ''ט וזהו כמו דמפרש המתני' וכי מה עלתה על דעתו לומר כן אלא מפני שיש לו יסורין וכואב לו הרבה והוא אומר לו סמא וכו' או קטע ידי שמזיקתני ועושה לו רע וכו' אפ''ה חייב:
משנה: 37a הָאוֹמֵר סַמֵּא אֵת עֵינִי קְטַע אֶת יָדִי שַׁבֵּר אֶת רַגְלִי חַייָב עַל מְנָת לִפְטוֹר חַייָב. קְרַע אֶת כְּסוּתִי שַׁבֵּר אֶת כַּדִּי חַייָב. עַל מְנָת לִפְטוֹר פָּטוּר. עֲשֵׂה כֵן לְאִישׁ פְּלוֹנִי עַל מְנָת לִפְטוֹר חַייָב בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בְּמָמוֹנוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
פטור. ולפיכך פטור שכן בני אדם למחול על נזקי ממון:
מתני' על מנת לפטור חייב. שאלו החובל לנחבל אם ע''מ לפטור אותי אתה אומר סמא את עיני והשיבו הנחבל הן אע''פ כן חייב כדמפרש בגמ' שיש הן שהוא כלאו ובלשון תימא אמר לו הן לפי שאין דרך בני אדם למחול על צער גופן אבל האומר לחבירו שבר את כדי ושאלו זה ע''מ לפטור אותי אתה אומר אע''פ שהשיבו לאו זה הלאו הוא כהן וכאלו אמר לו וכי לא אמרתי לך על מנת לפטור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source